הזמנה לחתונה

בס"ד

אין לי רעיון לדיסקליימר. אני עדיין מוותר על הזכויות שלי, אבל אין לי דרך שנונה לומר את זה. רוצים אתם להציע לי דיסקליימר? אני אשמח! כתבו לי, ואולי בפאנפיק הבא אני אשתמש בדיסקליימר שלכם עם קרדיט!

"מזל טוב!" מולי אמרה בהתרגשות, "מזל טוב! אוי, רון, כמה שאני שמחה בשבילך!"

"אה... טוב, תודה אמא," רון אמר במבוכה. הוא והרמיוני בדיוק הודיעו למולי שהם עומדים להתחתן, והם הפתיעו אותה בזמן שהכינה ארוחת ערב.

"ואת, הרמיוני," מולי אמרה לה ברצינות פתאום והרמיוני נחרדה. האם קרה הנורא מכל? האם מולי באמת לא מחבבת את הרמיוני, כמו שהיא חשבה תמיד?

"אני לא מאמינה," מולי המשיכה, "את יפהפיה, חכמה, רגישה, היה מגיע לך בעל איכותי הרבה יותר!"

"אמא!" התרגז רון.

"והוא גם צועק על אמא שלו!" המשיכה מולי.

"מולי, תודה, אבל אני אוהבת את רון כמו שהוא," הרמיוני ענתה.

"הו, את גם מתפשרת! רון, אתה עומד להתחתן עם פשרנית!" המשיכה מולי.

"פש...רנית? יש מילה כזו?" תהה רון.

"מה זה משנה? היא עוד תתפשר על הבית בו תגורו, ועל גידול הילדים, ועל האוכל! אוכל, רון! ועל הבגדים!" מולי התעצבנה.

"טוב, הרמיוני, זה טבעי שהיא תשנא את הכלה, כמו שהיא התחילה לשנוא את פלר ואודרי ואנג'לינה והארי רק אחרי שהם התחתנו עם הילדים שלה."

"זה... זה לא נכון! הם פשוט נהיו גרועים יותר אחרי שהם התחתנו!" המשיכה מולי להתבשל בזעם של עצמה, "חכה חכה שאבא ישמע על זה כשהוא יחזור מהעבודה."

שאגה נשמעה מעליית הגג.

"הנה, אפילו ליאופולד לא מרוצה!" הגיבה מולי לשאגה.

"מי זה ליאופולד?" שאלה הרמיוני בחשש.

"זה הרול שלנו, אמא החליטה לתת לו את השם הזה בשבוע שעבר," הסביר רון בלחש, "עכשיו, כשהיא לבד בבית, היא קצת נואשת לחברה, אז היא מבללה הרבה בחברתו."

"בושה וחרפה! את אפילו לא מכירה את בני המשפחה שאת עומדת להצטרף אליה?" תמהה מולי, "החוצה! חכו שארתור ישמע על זה..."

"שאני אשמע מה?" שאל ארתור שבדיוק נכנס בדלת הבית.

"הבן שלך מתחתן!" התעצבנה מולי.

"הו, אה, מזל טוב! זה נהדר!" ארתור התקשה להסתיר את שמחתו, ואז ראה את פניה הזעופים של מולי והוסיף במהירות, "כלומר, זה רע מאוד, בן, ואני לא אסכים לזה."

"לא אסכים? אני בגיר, בשם הפרמשתק של מרלין!" רון רקע ברגליו.

"רואה? הרמיוני מדרדרת אותו! היא גורמת לו לקלל!" מולי צעקה לארתור.

"מה זה פרמשתק?" לחש ארתור בבלבול.

"טוב, בואי הרמיוני, נלך לספר לאחרים," הרצין רון והשניים יצאו משם. לפני שהתעתקו מחוץ לבית, הם עוד הספיקו לשמוע את ארתור שואל, "אבל לא הבנתי למה את מתלוננת, יקירתי?" וכמה צלחות נשברות בתגובה.

"מזל טוב!" פרסי אמר, "איזו תוספת נחמדה למשפחה! איך אמא ואבא קיבלו את זה שאתה מתכתן עם בת מוגלגים?"

"יש למולי וארתור בעיה עם בני מוגלגים?" הרימה הרמיוני גבה, "הם האנשים הכי פרו-בני-מוגלגים שאני מכירה! בדקת בפעם האחרונה במה אבא שלך עובד?"

"אה, לאבא אין בעיה עם זה," פרסי צחק, "והאמת שגם לאמא לא הייתה, עד שהתחתנתי עם אודרי. היא השתגעה מזה. היא חששה שאודרי תגדל את הילדים עם כל המנהגים המוגלגיים שלה מהבית."

"נו, ו?..." שאלה הרמיוני.

"טוב, אבא לא יכול לומר משהו שאמא לו מסכימה איתו, ככה שמבחינתם הם שוב מחשיבים אותי כבוגד והכל. בפועל, הילדים שלנו גדלים על שני התרבויות, גם המוגלגית וגם הקסומה. אבל את חושבת שזה מנע מאמא להתעצבן? לא! היא תמיד שונאת את הכלות שלה, ואפילו את הארי. לא יעזור כלום. סיפרתם לג'יני והארי, אגב?"

"מזל טוב!" ג'יני ההריונית אמרה באושר, "אני כל כך שמחה שאת מתחתנת, הרמיוני!"

"היי, מה איתי?" נעלב רון.

"עכשיו את תהיי נשואה, ולא יוכלו לחזר אחרייך!" המשיכה ג'יני בקו שלה.

"הלו? אחיך פה!" רון נופף בידיו, "מה זה אמור להביע? מה, את פוחדת שהארי יבגוד בך עם הרמיוני?"

ג'יני הסמיקה. "אה... לא, מה פתאום," היא אמרה, "פשוט כשהתחתנתי, אמא אמרה לי שהיא חחושבת שהארי שוב רוצה לשחק בי, כמו מה שקרה אחרי שדמבלדור מת ולפני שיצאתם למשימה המסתורית הזאת שלו, והיא כל הזמן אמרה לי שהארי יבגוד בי עם הרמיוני."

"אז היא אמורה להיות שמחה שאני מתחתנת עם רון!" הרמיוני אמרה, "מה יש לה נגדי?"

"אוהו, מה היא אמרה עלייך? שאת בת מוגלגים מוזרה או שאת כל כך מפורסמת שאת מרשה לעצמך לשחק ברגשות של אחרים?"

"היא יותר הלכה על הקטע שאני אתפשר על הזוגיות שלנו, אני מניחה שזה כיוון חדש," הודתה הרמיוני.

"טוב, גם את פלר היא שונאת בלי סיבה הגיונית. מה שמזכיר לי, סיפרתם לביל כבר?"

"אממ... מה?" ויקטואר הצעירה אמרה כשצצו בבקתת הצדפים, "שנייה אני אקרא לו, אבא!"

ביל הגיע למפתן הדלת. "הו, שלום לכם! מזל טוב!"

"כבר שמעת?" שאל רון.

"כן, אמא יצרה איתי קשר בתור האח הגדול כדי שאמנע ממך להתחתן עם הרמיוני. היא סיפרה לי שאת פשרנית ואת חכמה ומוכשרת והולכת לנצל את רון ולתמרן אותו."

"קלאסי," נשמע קול מתוך הבית.

"פלר, תגידי מזל טוב!" ענה ביל לקול.

"מזל טוב!" צעקה פלר.

"היא עברה סיוט עם אמא," ביל אמר, "אמא מקנאת בה כי היא יפה, אז היא שיחקה על הקלף של צרפתייה ולא לחלוטין אנושית."

"אוי, זה נורא!" הרמיוני אמרה.

"וגם שהיא קצת לא בריאה אם היא בוחרת להתחתן עם מישהו שננשך על ידי איש זאב, ועם עגיל ושיער ארוך. את בטח מכירה את זה, הרמיוני. היית אצלנו בתקופה שלפני החתונה. מה שמעניין זה איך ג'ורג' ואנג'לינה מסתדרים, הם הרי התחתנו לא מזמן. דיברתם איתם?"

"מזל טוב!" ג'ורג' קרן, "אבל אתה לא גיי?"

"אני מה?!" רון זעק בבלבול.

"גיי, הומו," הסביר ג'ורג', "נמשך לגברים."

"מה? לא! הרמיוני, זה שטויות!" רון אמר במהירות.

"אה, כן? אז איך אתה מססביר את זה שבמשך שלוש שנים אני ופרד ראינו אותך במפת הקונדסאים במיטה עם איזה פיטר אחד?"

"זה... זה היה סקאברס!" רון הזדעק, "ולמה לא אמרתם כלום? פיטר פטיגרו הוא דמות די מוכרת, אתם יודעים!"

"אנחנו לא הכרנו אותו," ג'ורג' אמר, "ולא רצינו להתעסק בעניינים הפרטיים שלך. וזה היה די ברור, כאילו, זה גנטי, וכבר יש את צ'ארלי, אז-"

"צ'ארלי גיי?" שאלו רון והרמיוני ביחד.

"אה, לא ידעתם?" ג'ורג' אמר במבוכה, "טוב, אז תשכחו ששמעתם את זה ממני."

"כשחושבים על זה, זה די ברור," רון אמר.

"טוב, טוב, לא באנו לדבר על זה עכשיו!" הרמיוני הזדרזה להעביר נושא, "רצינו לספר לכם שאנחנו מתחתנים!"

"כן, שמענו," ג'ורג' אמר, "בטח אמא מה זה התרגזה. היא חושבת שהרמיוני מלהטטת בין קרום להארי כל הזמן, כמו שהיא חשבה שאנג'לינה מתחתנת איתי רק כי אני דומה לפרד. טוב, זה נכון, ובגלל זה היא ואמא מסתדרות כל כך טוב."

"תן לי לנחש, גם את זה לא היינו אמורים לשמוע?" הרמיוני נאנחה.

ג'ורג' הנהן.

"בוא רון, הולכים," היא אמרה, וכשיצאו, היא מלמלה, "משפחה של חסרי טאקט."

"או שהוא מדבר שטויות בטראומה מהקרב על הוגוורטס," הציע רון.

"אולי," אמרה הרמיוני, "אבל לפחות אתה נורמלי."