דרארי

בס"ד

דיסקליימר: אם רולינג הייתה מתה היא הייתה מתהפכת בקברה על כל דרארי שהיה נכתב. אבל היא חיה, ולכן אני לא מרגיש צורך מיוחד לוותר על הזכויות שלי. היא גם ככה לא תכיר בפאנפיק הזה במיוחד.

טוב, מתברר שהפאנפיק הקודם גרם לי לרצות לכתוב עוד פאנפיקים בהם הארי שוכב עם אנשים. אז הדירוג הוא כמובן R כי זה מכיל רמיזות של יחסי מין. אה ומכיל סלאש, מן הסתם. וטריגר אחרון, הדמויות הן קצת OOC, בעיקר כדי להעביר איזושהי נקודה. וזהו, אין עוד טריגרים בינתיים. קריאה מהנה.

הארי ודראקו עמדו זה מול זה בכיתה הריקה ההיא שנכנסו אליה באותו בוקר שבת אביבי, כאילו אין להם אימוני קווידיץ' או פגישות סודיות עם דמבלדור או עם ארוניות מעלימות למיניהן. כן, השנה השישית הייתה שנה מיוחדת לשניהם. במיוחד להארי, שבילה את מרבית זמנו הפנוי באותה השנה בסטוקינג אחרי דראקו המסכן. דראקו עצמו היה די מוחמא מכך שיש לו סטוקר, ושזה הארי פוטר, אבל הוא העדיף לא לומר על כך דבר.

"מה העניין, פוטר?" ירק דראקו, "למה קראת לי לכאן?"

"העניין הוא..." הארי החל לומר, "שאני אוהב אותך. באמת. אני אוהב אותך מהרגע בו הושטת לי את היד שלך בנסיעה ההיא בקינגס קרוס."

דראקו גלגל עיניים. "נו באמת, פוטר, אתה מוציא את כל הכיף מהחיזורים הערמומיים והנכלוליים שעשינו אחד לשני מתחילת השנה. נראה כאילו נכנעת במשחק של מי יודה ראשון שהוא אוהב את מי'."

"אויש נו, אתה לא חושב שיהיה עדיף שנהיה גלויים עם הרגשות שלנו?" התרגז הארי. מאלפוי, כמו מאלפוי, תמיד מוצא על מה להתעצבן. ולמרות זאת הארי היה מאוהב בו קשות.

"גלויים עם הרגשות שלנו?" ליגלג דראקו, "אתה באמת חושב שזה היה איזשהו סוד שאתה מצליח להסתיר ממני?"

"אה... טוב, תראה," הארי גירד בערפו במבוכה.

"הרי לא באמת חשבת שלא שמתי לב לזה שאתה עוקב אחריי כל השנה, נכון?" אמר דראקו.

"טוב, כשאתה אומר את זה ככה..." הארי ענה.

"או זה שבכל פעם שאני מסתכל עליך, אני רואה שאתה שמח לראות אותי דרך הגלימה שלך. הנה, אפילו עכשיו!" המשיך דראקו.

הארי הניח את ידו על האיזור המועד לפורענות בגלימתו. "תשמע..." הוא אמר.

"או זה שצבטת אותי בישבן אחרי השיעור ההוא עם סלגהורן?" המשיך דראקו, "ואני אפילו לא התלוננתי לסנייפ על הטרדה מינית! לא חשבת על זה?"

הארי כבר לא ענה.

"או זה שנישקת אותי במסדרון בערב ההוא, אחרי הארוחה? או הפעם היא שהתמזמזנו על המיטה שלך במגדל גריפינדור בשבת ההיא? או כל הפעמים שעשינו את זה במיטה שלי בחג המולד, כשחדר השינה שלי היה ריק?" המשיך דראקו, "לא חשבת על זה?"

"טוב, די, המסר הובן," הארי אמר במהירות, "ושלא תחשוב שאני לא ראיתי כמה אתה נמשך אליי."

"אני חשבתי שזה מובן מאליו," אמר דראקו, "עוד כשנשפגשנו במדאם מלקין, לפני השנה הראשונה שלנו, והיא הפשיטה אותך כדי למדוד עליך גלימות."

"כן, טוב, או זה שלא התלוננת לסנייפ אז, או זה שאתה כל הזמן נושך לי את האוזן," המשיך הארי, "אפילו עכשיו, או זה שאתה מתפרע במיטה כל פעם. אף פעם לא חשבתי שפסיבים יכולים להנות כל כך."

"טוב, כן, ואני גם די הוחמאתי כשגיליתי שאתה עוקב אחריי מתחילת השנה," הודה דראקו, "אה, וגם אני רוצה לומר סליחה."

"על מה?"

"על זה שהייתי אמור לרצוח את דמבלדור, ובגלל זה סנייפ עשה את זה," דראקו אמר.

"אה, שטויות, היריבות שלנו לא הפריעה לנו להתעלס אחד בשני כל השנה," הארי אמר בקלילות, "אני מאוהב בך קשות ואתה נמשך אליי בטירוף, וזה כוח שמנצח הכל או משהו כזה, לא?"

"כן..." דראקו אמר, מהורהר, "אה, וסליחה מראש גם על השנה הבאה."

"מה יקרה בשנה הבאה?" שאל הארי.

"בטח נילחם אחד בשני, בטח אני אנסה לרצוח את הרמיוני או משהו," שיער דראקו.

"אה, שטויות," הארי אמר, "האהבה תביא שלום. יש איזה עניין כזה, לא?"

"כן," הודה דראקו ובטש רגליו ברצפת הכיתה ההיא. פתאום האווירה ביניהם נהייתה לא נינוחה בעליל, למרות שהם היו במספיק מצבים אינטימיים בשנה האחרונה כדי שירגישו בנוח לחלוטין זה בחברת זה.

"טוב, אני צריך לזוז, ההלוויה של דמבלדור מתחילה עוד מעט," הארי אמר.

"אה, כן, זה," דראקו אמר באי נוחות.

"טוב, אז... בהצלחה בשנה הבאה," הארי אמר.

"תודה, במה?"

"במלחמה כמובן."

"אה. גם לך."

"תודה."

"סליחה אם אני אהרוג אותך בטעות, לא התכוונתי."

"גם אני."

"אני אגיד להורים שלי שלא יהרגו אותך."

"הייתי אומר להורים שלי את אותו הדבר, אם האדון שלך לא היה הורג אותם קודם."

"כן."

הם המשיכו לעמוד בשתיקה המוזרה הזאת.

"שאני אתחיל לרוץ?" הארי שאל פתאום.

"למה?" שאל דראקו.

"בטח תרצה להסגיר אותי לאתה-יודע-מי או משהו."

"אה, כן, יש מצב שהוא יבקש את זה."

הם המשיכו לשתוק לכמה שניות, ואז–

"טוב, אני מניח שעוד פעם אחת לא תזיק לאף אחד."

"אבל כדאי שלא נאחר להלוויה של דמבלדור."

"טוב, כשזה תלוי בך, אנחנו נספיק לעשות את זה די מהר," דראקו אמר בחיוך רפה.

הארי לא נזף בדראקו כי הוא ידע שהוא עומד להכאיב לו בדקות הקרובות בין כה וכה.

"דראקו בחיים?" לחש קולה של נרקיסה באוזנו של הארי שהעמיד פני מת, אחד עשר חודשים לאחר מכן.

"הוא בטירה," לחש הארי בתשובה, במחשבה שבזה הרגע נגמרו כל הדברים שדראקו התנצל עליהם בשנה שעברה, ושדראקו אכן מימש את הבטחותיו. נו, אולי אהבה היא באמת כוח חזק ומחיה, למרות הכל.