תודה לג'יני המכשפה הג'ינג'ית על הבטא(:
--------------------------------
החורף הגיע באותו הלילה, טיפות קטנות דפקו קלות על זכוכית החלון. הירח אשר נראה אכול כמעט לגמרי באותו לילה עמד כעת בשמיים השחורים מוסתר מעט על ידי העננים. זה היה לילה נוסף שלונה ישבה במיטתה ולא הצליחה להירדם, היא אחזה בידיה עותק של "הפקפקן" וכתבה הערות שונות בשוליו. "לונה את מוכנה להפסיק את הרעש הזה בבקשה? הרעש של הנייר משגע אותי." אמרה הנערה ששכבה במיטה לצידה בניסיון לא מוצלח לשוות סבלנות לקולה. "סליחה." מלמלה לונה והניחה את העיתון ועט הנוצה. היא נשכבה במיטתה ועצמה את עינייה כשמישהו פתח את כילות מיטתה. "מה קורה איתך בזמן האחרון?" שאל ראש שביצבץ מבעד לכילות. "שום דבר, אמנדה." מלמלה לונה ותיישבה במיטתה בשנית זה הלילה. אמנדה הסיטה את הכילות והתיישבה לצד לונה. "אם אין שום בעיה, אז למה כבר שבועיים את מרעישה בלילות ומפריעה לי להירדם?" אמרה אמנדה בצורה שברור היה לכל הדעות שלא הייתה רצינית. לונה הרכינה את ראשה בשתיקה. "אני רק רוצה שתדעי," המשיכה אמנדה "אם תרגישי שאת רוצה לדבר על משהו,אני כאן." היא הושיטה ללונה כדור קטן וכסוף והורתה להניח אותו ליד האוזן. אמנדה חזרה למיטתה ולונה נרדמה בעודה מאזינה למנגינת הכדור המפזר את חומו בידה.
"היא כזו מוזרה!" הצהירה פדמה פאטיל בארוחת הבוקר. "אני לא מבינה איך היא בחבורה של פוטר." הוסיפה נארין איסטון בלגלוג. "א'י בטח אס'תה לא'ם משהו." העיר קונור מקרוף בפה מלא. "מה שאני לא מבין," אמר קייל דין ופנה לאמנדה "זה איך את שורדת איתה באותו החדר." "היא לא כזו נוראה." מלמלה אמנדה "דווקא נחמד איתה כשמכירים אותה." "לונה המג'נונה הגיעה." מלמלה פדמה. "די." אמרה אמנדה בקול חד ושלחה בה מבט מאיים שגרם לה לשתוק ולהשפיל עיניים. "אמנדה,"נשמע קול מאחורי הקבוצה "רק רציתי להחזיר לך את זה." לונה הושיטה לה את הכדור הקטן שאמנדה נתנה לה אמש. "תודה." היא מלמלה ופנתה ללכת כשאמנדה פנתה אליה, "לונה, רק רציתי לשאול עם כבר יש לך שותף לעבודה בחקר מוגלגים." לונה הביטה בה מופתעת, "לא...אני..." היא מלמלה. "יופי!" אמרה אמנדה בשמחה שהיה קשה להבין אם אמיתית או מעושה ,"גם לי אין. תהיתי אם תרצי לעשות אותה איתי." נשמע חרחור חלוש, קונור כמעט נחנק. "כן, רעיון טוב." אמרה לונה. "אז נדבר." השיבה אמנדה ולונה מיהרה ללכת לשולחן של גריפינדור והתיישבה לצד ג'יני.
"מה היא רצתה ממך?" שאלה אותה ג'יני כשהתיישבה. "היא הציעה שנהיה שותפות לעבודה בחקר מוגלגים." השיבה לונה ומילאה את קערתה בדגנים. "ומה את אמרת?" שאלה הרמיוני שישבה מולן. "שכן..." ענתה לונה. "אבל... היא כזו מעצבנת ובטוחה שהיא יודעת הכל!" אמרה ג'יני. "היא ממש סנובית." הוסיפה הרמיוני. "אני לא חושבת," הרהרה לונה בקול "דווקא נחמד איתה כשמכירים אותה."
"היא מנצלת אותך.." אמרה לפתע ג'יני באמצע שיעור התגוננות שאותו למדו רייבנקלו וגריפינדור יחד "בסופו של דבר את תעשי את כל העבודה לבד והיא תקבל את הציון." היא מלמלה. "קשה לי להאמין." השיבה לונה בלחש "היא נראת לי דווקא בסדר ואני מכירה אותה - היא אחת השותפות שלי בחדר." "היי!" נשמע קולו הרם של פרופסור סנייפ מעל ראשן "אם אינן מסוגלות שלא לדבר- את," אמר והצביע על ג'יני "תתחלפי עם איסטון." נארין תקעה בלונה עיניים רושפות. "שם!"נבח סנייפ על ג'יני "ליד רייס." אמנדה לקחה את כיסאה לקצה השולחן כדי לפנות מקום לג'יני. "מהר!" פקד סנייפ "אין לנו את כל השיעור!" הבנות מיהרו להתיישב ולהמשיך לחתוך את החרפושיות שלהן. מיץ החרפושיות של ג'יני השפריץ לכל עבר ולכלך המון. "ג'יני, נכון?" שאלה לפתע אמנדה. "כן."מלמלה ג'יני. "כדאי לך," אמרה אמנדה "למעוך מעט את החרפושית בקצה הלהב ולהוציא את המיץ לתוך אחת המבחנות, כך יהיה יותר קל לחתוך אותן. חוץ מזה רשום בשלב הבא שצריך את המיץ שלהן." ג'יני תקעה בה מבט חמוץ ולאחר שני נסיונות נוספים שלא צלחו, עשתה כעצתה. היה מדהים עד כמה אמנדה צדקה, זה באמת היה הרבה יותר קל. "תודה."מלמלה ג'יני וחתכה את החרפושיות.
"לונה סיפרה לי על הטריק הזה." אמרה אמנדה "היא סיפרה לי שהארי משתמש בו. טריק טוב- אה?" ג'יני הרימה את ראשה להביט בה, אמנדה חייכה אליה ברכות וג'יני השיבה בחיוך מהוסס.
היה בה משהו ממגנט, זה היה ברור לכולם. לקייל היו מספר השערות ביחס לנושא, אולי זו הייתה העובדה שהייתה אפופה במאין הילת חוכמה שיצרה סוג של עליונות מעל כולם? אולי זה היה היופי הקסום שלה? אולי המבט החודר שלה? או אולי העובדה שלא הכרת אותה באמת? לקח לקייל כמה שניות לקלוט שהוא פשוט בוהה באמנדה בחיוך מטומטם. "אז פוטר בשכבה שלכם, נכון?" שאלה פתאום נארין לעבר פדמה, קייל וקונור. "כן..." מלמל קונור "למה?" "סתם" השיבה נארין. "היא דלוקה עליו." העירה אמנדה כאילו בדרך אגב ופדמה חייכה. "לא נכון!" התגוננה נארין. "הוא סתם פוץ." מלמל קונור. "אתה סתם ממהר לשפוט אותו." קבעה נארין. "ואת בכלל לא דלוקה עליו..." מלמלה אמנדה בעוקצנות. "היא כבר נשרפת עליו..." המשיכה פדמה. "מילא שיימוס, הוא חתיך לפחות..." הוסיפה אמנדה. "טוב!" רגזה נארין "אולי-" נשמעה חריקה רמה ושני נערים גדולים קמו מהשולחן של הפלפאף. אמנדה זיהתה אותם, היא קראה להם "האחים וארוצ'י" והם התקדמו לעבר אחיה הקטן שישב בקצה שולחן הפלפאף.
"היי מארק..." צעק הגבוה שבהם, אמנדה קמה והחלה ללכת לקראתם. "עזוב אותו" קראה אליו אמנדה "למה שלא תיטפל לילדים בגודל שלך?" "להתחשב ברוחב שלו," אמר השני "הוא אפילו יותר מהגודל שלנו." "למי בא מופע?!" שאג הראשון כיוון את שרביטו לעבר מארק, "וינגארדיוּם לביו-" "-אִימְפֶדְיִמֶנְטָה!" נשמעה קריאה והוא נהדף לאחור, כשל והפיל את שרביטו. אמנדה מצידה המשיכה לעמוד בשרביט שלוף, בעמדת מוכנות להתקפה ובעיניים רושפות. "איזה מזל שיש לך אחות גדולה שתגן עליך, מארק!" צעק האח השני בלגלוג. מארק אסף את חפציו וברח החוצה, אמנדה החלה ללכת אחריו כשעצרה ליד האחים. "אם תתקרבו אליו שוב," אמרה בשקט אך בתקיפות "אתם תצטרכו מישהו שיגן עליכם."
"מארק! חכה!" צעקה אחריו אמנדה. "עזבי אותי!" השיב מארק בעודו בוכה והמשיך לרוץ אך אמנדה השיגה אותו ותפסה בו. "למה היית חייבת לעשות את זה?!" שאג מארק ואמנדה הייתה מוכת הלם. "מה- ?" "למה זה היה טוב?" רגז מארק " עכשיו אני הטמבל שאחותו הצילה אותו!". "מארק, אני-" "את תתני לי להתמודד עם זה בעצמי אי פעם?!". "מה רצית שאני אעשה?!" השיבה אמנדה בכעס "שאני אתן להם להשפיל אותך ולפגוע בך?!" "כן!" צעק מארק. אמנדה מוכת ההלם שיחררה ידיה ממנו ומארק מיהר לרוץ משם.
"אני לא מבינה מה היית אמורה לעשות," אמרה נארין "לתת להם להשפיל אותו?". "זה מה שהוא אומר, האידיוט הקטן." השיבה אמנדה. היא סיפרה לה את האירועים עם אחיה הקטן כאשר ישבו בחדר המועדון של רייבנקלו המנומנם. "נו טוב.." מלמלה נארין "את באמת לא ממש נותנת לו הזדמנות להצליח בזכות עצמו." "יותר נכון לא נותנת לו להיכשל..." העירה אמנדה. "יכול להיות, אנחנו לא יכולים לדעת...". "שתקי."
|