ארץ האגדות והרמזים

כמה הבהרות:

-הסיפור מתרחש אחרי אסון ההידנבורג (הספר השני בסדרה הרביעית)

-הדמויות שמשתתפות, כך הן: איימי, דן, איאן, קארה, המילטון, ג'ונה וג'ייק. להוסיף את אטיקוס בפרק השני? (או שלא יהיה אחד כזה... הלוואי שיאשרו לי!!!!!)

היה זה בוקר שחור ועגום למדי כשחברי הצוות הרגישו אשמה על שלא עצרו את אסון ההידנבורג. הם ניסו לנחם את עצמם ללא הצלחה מרובה:

איימי  ישבה על המיטה שלה וקראה ספר עבה, כששערה החום אסוף בגולגול מהודק, והתכתבה עם ג'ייק, החבר שלה. הוא אמר שהוא יבוא בעוד כמה ימים לעזור להם, היא סיפרה לו את סיפור המנודה. אבל מצד שני, היא לא רצתה לסכן אותו, אז היא המשיכה לקרוא את הספר – ידיות לדלתות בימי הביניים. 

דן ניסה לשנן את הפאי שוב ושוב. כרגע הוא היה במספר המאה, כשנמאס לו הוא התחיל להסתכל על כתבות  של טיסות לחלל, תחביב שגולה לחבריו לפני כמה ימים. לבסוף נהנה לטלטל את שיערו ולצחוק צחוק גדול כשהוא בודק באינטרנט כמה שיאים הוא שבר בקפיצה ההיא. אבל הצחוק פסק כמה שניות מאוחר יותר- כשנזכר באסון ההידנבורג.

קארה ישבה מול המחשב, מנסה לפצח את צופן הכניסה למערכות הביטחון של בית לוקיאנוס, כדי לראות מה קרה שם. היא החליטה לפרוץ למערכות האבטחה, ואפשר לומר שהמשימה הוכתרה בהצלחה, אך לצערה הרב- היא לא גילתה כלום. המנודה מנסה להשמיד את כל הבתים, על כל משימה שאנחנו לא מצליחים, היא חשבה לעצמה, איזה בית יהיה הבא בתור?

איאן היה שקוע ברחמים עצמיים. הוא חשב על הסילוק שלו מראש משפחת קהיל, הוא חשב על ההפסד הגדול, והוא בעיקר חשב על קארה. היא תתאהב בו בסופו של דבר, הוא החליט. הוא התלונן על התלתל שהתנופף בצורה לא רצויה ולא-מושלמת לטעמו. גם בזמנים קשים שכאלו, חוסר שלמות היתה דבר מרגיז.

המילטון תהה במוחו הקטן מה לעשות, אבל כבן משפחת הולט, ובית תומס, הוא החליט ללכת על אימונים רגילים. החיבור לסביבת הספורט תמיד הרגיע אותו. הוא התחיל בהרמת משקולות, המשיך עם ריצה וקינח בשכיבות שמיכה. כלים כאלו, כמובן שלא היו חסרים לו בתפקידו הרשמי כשומר הראש של ג'ונה – בן דודו ואחד מכוכבי הפופ המצליחים בעולם, בן יאנוס. ג'ונה היה גם אחד מחבריו הטובים ביותר של המילטון. לבסוף המילטון נרגע קצת, ונשם.

בעוד המילטון רץ, קופץ, עושה מתיחות ומרים משקולות, ג'ונה שוחח עם אביו הכועס והמעוצבן, על ההשפלה שערך לעצמו לפני כמה ימים באתונה. אביו כל כך כעס עד שרצה לבטל את הארגון של סרט הפנטומימה החדש של ג'ונה באמירה ש"הוא לא מה שהקהל מבקש, ג'ונה. אלו חיי הפופ ככוכב על" ג'ונה נורא התבאס, אבל זה היה עדיף משאביו יכעס עליו.

בקיצור, הם לא הצליחו להירגע. את כל אחד הטרידו בערך אותם המחשבות, מה הקטע של המנודה? למה בשביל לנקום הוא הורס את העולם? למה משתפים איתו פעולה? למה גרייס הוציאה פקודה להרוג את בעלה? מה יהיה האסון הבא? והכי חשוב, איזה בית יושמד אם הם לא יצליחו? טוב, הם ניסו להשאר אופטימיים. הם יצליחו. 

דממה שררה בחדר, ואיימי ניסתה להפר אותה בכוח. "אנחנו צריכים משהו שיעודד אותנו, כולנו ביחד" איאן נשמע כועס במיוחד, והיא לא ידעה אם זה בגלל שהוא עצבני או בגלל שהיא הפריעה לו באמצע הרחמים העצמיים. "וואו, לא חשבתי על זה קודם, רעיון טוב" הוא אמר בלעג, כאילו חזר להיות מי שהיה קודם "לורד פו פו דיבר?" צחקה קארה ואיאן פתאום הפסיק. רושם טוב! ביטחון עצמי! הוא אמר לעצמו. שקט! "יופי איאן" אמר דן "אבל אחרי הכל, צריך לחשוב מה יעזור לנו" הוא הוסיף בחוכמה. איימי מלמלה בקול חלוש "גרייס שבשמים, עזרי לנו" רגע, איימי, מה קרה? זה דיבורים שממש לא מתאימים לה! הייתכן שרק הוא שמע את זה? לאיימי בכלל לא התאימו מחשבות רוחניות. המונדה הטריף אותה, הוא החליט. מה קרה לך, איימ? הוא שאל אותה בליבו, איימי קהיל! אך להפתעתו הרבה של דן, נפל ספר על ראשו של המילטון. הוא לא צעק בכאב, הרי הוא היה בן תומס אבל בני תומס לא מצטיינים במוח, אז הוא שאל "מה זה הדבר הזה?" ואיאן השיב לו בצורה הכי מאופקת שיכל כי קארה היתה שם "ספר, אידיוט!". "תעזוב אותו!" התערב פתאום ג'ונה בשיחה. השיחה שאיימי פיתחה, שהיתה אמורה להיות מעודדת ומשמחת, נגמרה בריב. אולי לא? בסופו של דבר- מי שהציל אותם היתה קארה.

"שקט, כולכם ילדותיים!" אמרה לרגע קארה, ואז שתקה. "יש לנו מספיק בעיות גם ככה, אולי תפסיקו לריב?" היא המשיכה בביטחון, וכולם השתתקו. "ועכשיו", אמרה איימי "אני חושבת שמצאתי את הדבר המושלם שירגיע אותנו, ספר! כיף יותר לשמוע על הבעיות של אחרים מאשר לדאוג לבעיות שלך, בואו נקרא!" היא אמרה בחיוך. "כבר מאוחר. מחר?" שאל דן ואיימי הנהנה. לאחר כמה זמן הטלפון של איימי רטט, וככל שהוסיפה לקרוא התעצם החיוך על פניה. "זה ג'ייק!" 

		הפרק הבא